הבלוג שלי

שני אנשים נפגשים. הם נמשכים, מתרגשים. אבל כל אחד מהם בא עם סיפור ישן עם פצעים, פחדים, דפוסים. אחד למד לשלוט – כי כשהוא שחרר, נפגע. השני למד לוותר – כי כשהוא דרש, דחו אותו. אחד בודק גבולות של האחר – כי לא לימדו אותו איך לשמור על שלו. השני

* אני צריכה * חייבת להספיק * אין לי זמן / כוח / כסף * טירוף בעבודה * הבית מבולגן * הילדים / בן הזוג / החברה – זקוקים לי * זה לא מקובל * זה לא מתאים עכשיו * תקופה כזו * החיים… אוף.. כמה סיבות ותירוצים! איפה את

(שיר שהוקרא ע"י צ'רלי צ'פלין) כאשר אהבתי את עצמי באמת, הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון, בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות. היום אני יודע שיש לזה שם: הערכה עצמית. כאשר אהבתי את עצמי באמת יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי הם רק אזהרות שאני הולך נגד

ואולי הגיע הזמן להפסיק לרוץ בשביל הבריחה המוכר כל כך ולהניח בצד את התרמיל העמוס בזכרונות החיים. לעצום את העיניים שמחפשות כל הזמן דרך מילוט מהעולם, מהרגשות ומעצמך ולהתחיל להאמין שאת בטוחה ולהפסיק לפחד… אולי כבר הגיע הזמן לסלק את המחשבות הטורדניות מהראש ולהרשות ללב להרגיש ולאהוב באמת. קודם כל

אני בוחרת בכל יום לחיות את החיים במלואם בתשוקה, באהבה ובהשלמה. משתדלת לפסוע בשבילי החיים באומץ, בסקרנות ובתקווה, להתרגש מכל רגע כמו ילדה קטנה… למדתי ועדיין לומדת להכיר את עצמי – את החוזקות, העוצמות, החולשות והפחדים, להתגבר על קשיים ומכשולים – להפוך אותם להזדמנויות ולא ללכת לאיבוד גם בנפילות. אני

"סליחה"… כל חיי ביקשתי סליחה. כל חיי סלחתי. התכוונתי כשאמרתי "סליחה" וגם באמת סלחתי. אבל לא תמיד הבנתי על מה אני אמורה לבקש סליחה, לא תמיד רציתי לסלוח.. אבל "סליחה, סולחת"… רציתי שקט, רציתי שלום, להימנע ממריבות ומהאנרגיה הלא נעימה שעפה באוויר. רציתי ביטחון, שלווה ואהבה. אז סלחתי למרות שכעסתי.

החיים הם לא שחור-לבן, למרות שהרבה פעמים זה מה שבאמת אנחנו רואים. החיים הם קשת של צבעים מרהיבים. יש צבעים יפים יותר בעיניי ויש פחות, יש שמתאימים לי ויש שלא, יש צבעים צעקניים שמהם אי אפשר להתעלם ומצד שני יש את המעודנים יותר שלא רוצים להתבלט.. יש צבעים שמבלבלים את

התהום זה לא הסוף.. את יכולה להגיע לסף התהום, להביט למטה בפחד משתק ולחזור אחורה אל הבטוח והמוכר, למרות שאת יודעת שצריך להמשיך הלאה. את יכולה לקפוץ אל התהום ללא אמונה ולהתרסק.. אבל את גם יכולה לעמוד מול התהום, להרים עיניים לשמיים באמונה שאת יכולה, לפרוש כנפיים ולעוף אל דרך

למסירה, חינם אין כסף: * מאגר דמיונות שווא – עמוס בכל טוב, תקין לגמרי, פועל ללא הפסקה בשיא הכוח ובשיא היצירתיות. * ארגזים מלאים ברגשות אשמה – אשמה שלי, שלך, שלו… מה זה משנה של מי? לקחתי הכל! * ייסורי מצפון שאיבדו את הצפון. * מכולות של מטענים כבדים וטראומות.

החיים זה ההווה, זה כאן ועכשיו. לא שם – כי מה ששם הוא לא כאן והוא לא שלך, לא מה שהיה – כי מה שהיה נגמר ומת, לא מה שיהיה – כי מי יודע מה יהיה באמת? ההווה זה מה שקורה וקיים – ממש עכשיו ברגע זה! אז פקחי את

אל תאמיני לאגו שמשחק אותה החבר הכי טוב שלך.. הוא לא באמת שומר עליך, הוא לא באמת רוצה את טובתך. הוא סתם ילד קטן פגוע ומבולבל, חסר בטחון שלא מאמין בעצמו, שרק רוצה להוכיח לעולם שהוא משהו מיוחד.. אם תאמיני לו ותסמכי עליו, תלכי לאיבוד ותאבדי את כל מה שיקר

* החיים שלי הם נס אחד גדול שכולל בתוכו רצף של נסים קטנים * חלומות באמת מתגשמים * להיות אני ולדבוק בעצמי – זו הדרך להגיע ליעוד שלי * אהבת אמת קיימת רק אם אני אוהבת קודם כל את עצמי * אנשים באים והולכים ומה שחשוב זה ללמוד את השיעורים

כשאת נכנסת למקום או לסיטואציה בחיים מלאה בתקווה ובאופטימיות, את מביאה את האור והאהבה שבך, את מאמינה בטוב ושיהיה טוב, את באמת רוצה ליהנות ולשמוח.. אבל לפעמים את מבינה שזה לא המקום הנכון לך, או שהאנרגיות שלך שונות, האנשים לא מתאימים לך, או שפשוט משהו שם לא עושה לך טוב.

את צריכה להאמין שהתסריטאי שכתב את הסרט של חייך הכין עבורך הפי אנד, גם אם נראה לך שהעלילה מסתבכת בדרך. גם ככה את חיה בסרט, לפחות תהני ממנו 😜 אל תחכי לסוף הסרט כדי לראות כמה רגעים מצחיקים היו בו, כמה "מזל" היה, כמה אקשן, רגשות של עצב ושמחה, רומנטיקה

תני ללב שלך לדבר הקשיבי להיגיון סתמי לאגו את הפה תעיפי את השדים מתוכך שחררי שליטה תגידי שלום לפחד ותחיי באמת כמו שאת רוצה ומגיע לך לחיות ❤

אל תפחדי מהפחד, הוא סתם פחדן שפוחד משינוי. אל תפחדי משינוי, גם אם כרגע זה לא נראה ככה – הכל לטובה. אל תפחדי מכאב, צללי לתוכו, זו ההזדמנות שלך לגדול. אל תפחדי להרגיש, הרגשות הם חלק ממי שאת ואם תהיי קשובה להם, תוכלי לדייק את עצמך. אל תפחדי לאהוב, אהבה

וואוו! ההר הזה גבוה ואני לא טיפוס של טראקים. אני בכלל לא טיפוס של טיפוס. אני אוהבת מישור, שדות, מרחבים וים. מה זה ההר הזה??? אין דרך לעקוף אותו? ללכת מסביב? אין, לעזאזל.. מטפסת, מטפסת, אין ברירה. אין ברירה אם אני רוצה להגיע לפסגה. האמת שיש ברירה אחרת אבל היא

כשאת  ב ו ח ר ת  להיות לבד לא תלויה באף אחד לא ממהרת להמשיך הלאה ו"להתקדם" לא נאחזת משחררת את הכי לא תקועה את גם לא בודדה את לא פוחדת מהשקט את מנקה את הרעש מסביבך בוררת ובודקת מה נכון לך ומועיל לנשמתך מה שלא מדויק את מניחה בצד