לפעמים המצב נראה חסר תקנה,
הכל מתפרק, מבולגן, מייאש, הרגשה של חוסר תקווה…
אך אם יש פוטנציאל ואתם מצליחים לראות אותו למרות הקושי,
ו"בלית ברירה" או מתוך בחירה מודעת אתם מחליטים לא לוותר, לשנות ולשפר את הקיים –
עוררו את הרצון,
פקחו את העיניים,
היו יצירתיים
ותנו לדימיון לעוף…
האמינו שאתם יכולים לשנות!
ציירו לעצמכם את החזון, ראו בעיני רוחכם איך ומה תרצו שיהיה,
דמיינו את פיסת גן העדן שהייתם רוצים לחיות בה והתחילו לתכנן ולפעול להגשמת החזון.
דמיינו את פיסת גן העדן שהייתם רוצים לחיות בה והתחילו לתכנן ולפעול להגשמת החזון.
בררו ובדקו מה מיותר ובמה יש תועלת,
מה תקין, מה דורש תיקון ומה עבר זמנו.
עשו ניקיון יסודי, פנו את הזבל
והתחילו להכניס את מה שאתם רוצים ומה שנראה לכם נכון ומתאים.
גם אם לא הכל ילך לפי התכנון ואולי תצטרכו לעשות שינויים,
גם אם יצוצו קשיים לא צפויים או שתבינו שזה לא מדויק עבורכם או לא ממש מתאים –
גם אם יצוצו קשיים לא צפויים או שתבינו שזה לא מדויק עבורכם או לא ממש מתאים –
אל תשברו! היו גמישים, הכל לטובה…
המשיכו להזיז, לשנות, להוסיף,
היו פתוחים להפתעות שבדרך ולדברים לא מתוכננים,
המשיכו להגשים את החזון.
אמנם זו עבודה שדורשת מאמץ, כוחות ומחיר מסוים,
אבל אם תזכרו מה אתם יוצרים ומה תקבלו בתמורה – אפילו תצליחו להנות מהדרך ומהעשייה.
אבל אם תזכרו מה אתם יוצרים ומה תקבלו בתמורה – אפילו תצליחו להנות מהדרך ומהעשייה.
היו ממוקדי מטרה,
עצרו והביטו בכל שינוי שיצרתם,
כל דבר קטן תורם את חלקו ליצירת התמונה הגדולה,
כל שינוי הוא מבורך,
כל שינוי משפיע.
יום יבוא,
ואתם תשבו בנחת,
תסתכלו סביב ותראו את היופי שיצרתם – את פיסת גן העדן השלווה שלכם.
תסתכלו סביב ותראו את היופי שיצרתם – את פיסת גן העדן השלווה שלכם.
זכרו מה היה קודם, כי בטח כבר די שכחתם וראו את ההבדל!
עשיתם כברת דרך ארוכה,
חוללתם שינוי עצום,
שיניתם את כל התמונה,
הגשמתם את החזון!
עשיתם הכל במו ידיכם,
גם אם לפעמים הייתם זקוקים לעזרה..
איזה סיפוק!
איזו גאווה!
כמה נפלא!
רק אל תשכחו, שגם גן עדן זקוק לתחזוקה, השקיה והשקעה.
גם בגן עדן מדי פעם מתקלקלים דברים שאת חלקם אפשר וצריך לתקן
ואת חלקם צריך לפנות ולשחרר..
ואת חלקם צריך לפנות ולשחרר..
אבל, היי… קטן עליכם!
כבר בניתם גן עדן מאפס,
רוב העבודה כבר נעשתה,
עוד קצת פה ושם – תעשו כבר בקלות ובאהבה.
זה גן העדן הפרטי שלי,
אחד מיני רבים שיצרתי,
חלקם חיצוניים, חלקם בתוכי,
אבל ללא ספק – הם לא סופיים ובטח שלא אחרונים…